<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן י'</h1>
<h2>דף עה:</h2>
דין כלי שנשתמשו בו קודם טבילה שרי לגמרי. דלאו דווקא נקט "עד שלא יטביל" בברייתא האוסרת, וכולן שנשתמשו בהן "עד שלא יטביל" [ושלא] יגעיל תנא חדא אסור ותנא חדא מותר, אבל לא קשיא הא [כמאן] דאמר נותן טעם לפגם מותר והא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור. מתוך (היתירא משום) [האי תירוצא משמע] דלא פליג הברייתא לענין טבילה אלא להגעלה. (וליכא) [ולא] משמע לכאורה דמקשה ברישא ותני חדא אסור עד שלא יטביל נמי אם נשתמשו נמי אסור. דלא פליג אלא בהגעלה וליבון, אבל בטבילה ליכא טעמא לאפלוגי. ויש תימה דמשום טבילה נאסר מה שנשתמש בכלי וגם העולם אין [נוהגין] לאסור. ויש לומר [דהא דתני] דעד שלא יטביל (א)לא משום דתני עלה איסורא דדיעבד לא מסתבר דליהוי, אלא משום שריותא דדיעבד דברייתא [בתרייתא] דקאי נמי אעד שלא יטביל. אלא אורחא דתלמודא כל היכא דאיכא [כי] האי גוונא למינקט איסורא ברישא. וכן משמע בירושלמי בסוף עבודה זרה [פ"ה הט"ו] וכולן שנשתמשו בהן עד שלא יטביל ושף וליבן הרי אלו טהורים.
